עבודת מחקר סמינריונית במסגרת תואר שני בלימודי טיפול בתנועה ומחול (M.A) במכללת דוד ילין
"אני לא מאמינה שמשעה אחת בשבוע של ריקוד אני מרגישה הרבה יותר משוחררת בגוף", "אני פתאום שמה לב לשרירים בגוף שלי שלא ידעתי על קיומם", "אין את מטעינה אותי עם השיעורים האלה... כל יום אני צריכה". משפטים כאלו ודומים אני זוכה לשמוע בקרב משתתפות בחוגי המחול המזרחי ובסדנאות תודעה ותנועה שאני מעבירה בהנאה מידי שבוע בשנים האחרונות.
הרקע שלי כיועצת חינוכית, מורה למתמטיקה ומדריכת מחול מזרחי, הביא אותי לשאוף לחבר בין תחומים אלו בהם עסקתי בעשור האחרון, ובין התחום החדש בלימודיי של הטיפול בתנועה ומחול. זאת מתוך רצון לייצר רצף, חיבור, והתפתחות בזהות המקצועית שלי ומתוך רצון להבין את ההשפעה והתרומה שיש לתחומים אלו של התנועה, הטיפול והחינוך זה על זה.
במחקרי זה ברצוני להראות את השפעת התנועה במחול המזרחי בקבוצת נשים על תפיסת דימוי הגוף שלהן. שאלת המחקר היא: כיצד משפיע המחול המזרחי על דימוי הגוף של נשים הרוקדות בקבוצה, כאשר ההשפעה נבחנת דרך נקודת המבט של טיפול בתנועה ומחול. הטענה העיקרית בעבודה זו היא כי מתקבל שינוי לטובה בדימוי הגוף ובהיבטים שלו אחרי התערבות של ארבעה מפגשים במחול מזרחי, כל זאת במסגרת מגבלות המחקר.
המחול המזרחי היא שיטת מחול עתיקת יומין, המבוססת על הנאה ושחרור. המחול המזרחי מאפשר שחרור ופריקת מתחים, ביטוי אישי בשפה שהיא ללא מילים. מחול הלקוח מהחיים, מעלה מצבי חיים ומניע אותם לצלילי מנגינות. מחול סביב טקסי מעגל החיים, הנשיים. מחזק חיבור לנשיות וחיבור גוף ונשמה (Waldrop , 2002).
דימוי עצמי משפיע על הלך הרוח והחוויה אותה נושא האדם אתו במהלך חייו, והוא משפיע על מגוון תחומי החיים. הדימוי העצמי הוא תוצר של הדרך שבה האדם תופס את זהותו הפיזית, המינית, המשפחתית, החברתית והמוטורית. מגרט (Meggert, 2004, בתוך: גרינברג ובן בשט, 2009) מציינת שאפיונים פיזיים כמו מבנה גוף ומראה יכולים להשפיע על הדימוי העצמי. דימוי הגוף משפיע על הדימוי העצמי ואף מושפע ממנו. דימוי גוף הוא מכלול התחושות והרגשות שיש לאדם כלפי גופו (גל- אור, שובר ולנצר, 1983, בתוך: גרינברג ובן בשט, 2009). למעשה, יש הטוענים כי דימוי הגוף הוא אחד המרכיבים החשובים של הדימוי העצמי. נשים רבות סובלות מדימוי גוף שלילי ולדבר זה יש השפעות שליליות ומרחיקות לכת על כל הווייתן (stice,2002 ). מאחר שהייתה זו שנת מגפת הקורונה, ההתערבות נעשתה בזום, ולדבר זה כשלעצמו יש השפעה על ההתערבות שכן שיעור מחול בזום שונה לאין ערוך מהתערבות המתרחשת באולם תנועה.
בעבודה זו סקרתי את נושא דימוי הגוף בקרב נשים, לאחר מכן סקרתי את הטיפול בתנועה ומחול ובעיקר הטיפול הקבוצתי עם התייחסות לזום. לבסוף, סקרתי את המחול המזרחי והשפעותיו על דימוי גוף. לאחר מכן הצגתי את שיטת המחקר, ממצאי המחקר, וערכתי דיון בנוגע לממצאים שעלו, באופן שעירב את הממצאים משלושת הכלים שנותחו באופן משולב איכותני וכמותני עם החלק התיאורטי, ולבסוף סיכמתי והוספתי מסקנות. המחקר נעשה בשיתוף פעולה עם חוקרת נוספת, העוסקת בתחום המיניות, אשר נכחה בשיעורי המחול כצופה מן הצד. אני עשיתי את ההתערבות עצמה מתוקף היותי מדריכת מחול מזרחי. קריאה מהנה, שירה.
Comments