מחול האהבה / שירה גוטמן

הולכת סחור סחור,

ללבת הנפש שלי,

לכדור הבדולח שנשמתי מאירה בי.

תרה אחר מרחב שקט,

אחר שלוות יומיום פשוטה

שלא נעצרת מול הספקים ומשימות,

שנושמת לתוכן.

אחר מרכז מחוייך בבטן התחתונה

ורטטים של ענג מהנוכחות

בגופי כאן ועכשיו.

שער התודעה פתוח בפני.

מגיעה דרכו לידיעת האלוהי,

לנביעת נשמתי.

כקליפות בצל, נושרות ממני

המסיכות והמחסומים בדרך לפנימיותי.

ואני שוחה אלי

בעיניים עצומות לרווחה,

פקוחות למעמקים,

ונוגעת לא נוגעת

באור שאני.

מעבר לקליפות

יש מהות אחת טהורה

שבחרה להתבצל,

כדי לשבוע רצון

כדי להרוויח ביושר-

אהבה של אמת.